פסק-דין בתיק ת"א 471-08

פתח דבר

1.         התובע, מר פלוני, יליד 1959, יליד ברית המועצות ואזרח ישראלי, מהנדס מכרות במקצועו (להלן- התובע).

2.         התביעה היא בעילה של רשלנות רפואית -

לטענת התובע, רופאי הנתבעת 1- קופת חולים מאוחדת (להלן-"קופת החולים") וגם רופאי בית חולים רמב"ם בחיפה, שהינו אורגן של המדינה-הנתבעת 2 (להלן- "בית החולים" או "המדינה"), התרשלו באבחון ובטיפול במחלת כלי דם ממנה סבל בחלקה התחתון של רגל ימין. כתוצאה מכך  בעת שהותו באוקראינה בביקור משפחתי, לטענתו, הובהל לבית חולים קליני מחוזי באוקראינה,  עקב אירוע של חסימה עורקית ברגל ימין שבגינו נכרתה רגלו הימנית מעל הברך.

3.         קופת החולים שלחה לבית החולים באוקראינה הודעה לצד שלישי בטענה כי נזקי התובע, המוכחשים על ידה כשלעצמם, נגרמו כתוצאה מרשלנותו של בית החולים באוקראינה. המדינה הצטרפה להודעה לצד שלישי וביקשה לראות את ההודעה לצד שלישי כאילו הוגשה מטעם שתי הנתבעות.

4.         מטעם בית החולים באוקראינה הוגש כתב הגנה וחוות דעת רפואית בשפה הרוסית שתורגמו לעברית והוגשו בהודעת קופת החולים מיום 24.1.10. נטען שאין בסיס להודעה לצד שלישי כי בית החולים באוקראינה הוא מוסד רפואי ממלכתי הכפוף לחוקי מדינת אוקראינה באופן בלעדי וכן לנורמות חוקיות בינלאומיות המאושררות על ידה ואין הסכם בין מדינת אוקראינה לבין מדינת ישראל בדבר שיתוף פעולה בתחומי המשפט והוצאה לפועל של החלטות שיפוטיות שהתקבלו באחת משתי המדינות אצל המדינה השנייה.   

לגופו של עניין- לכתב ההגנה צורפה חוות דעת של פרופ' שור שרשם שהטיפול בבית החולים באוקראינה היה נכון וניתן בזמן. לדעתו, הסיבה העיקרית לקטיעת רגלו הימנית מעל לברך נובעת מאופייה של המחלה  שאובחנה אצל התובע - מחלה אטרוסקלרוטית רב מוקדית- אך בעיקר מפנייתו המאוחרת של התובע לבית החולים באוקראינה לקבל עזרה ועל רקע החסימה הקיימת בעורקי הרגל התחתונה ואיסכמיה כרונית בגפה.

הצד השלישי לא הופיע לדיונים והסתפק בהגשת כתב הגנה וחוות דעת רפואית שתוארו לעיל.

5.         המחלוקת סבה על האחריות לקטיעת הרגל מעל הברך וגובה הנזק. 

רקע:

6.         ביום 25.11.01 פנה התובע לראשונה לרופאת עור בקופת החולים והתלונן על כאבים בכף רגל ימין מזה  14 ימים. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, התובע נבדק בקופת החולים ובבית החולים בקשר לתלונותיו על כאבים בכף הרגל ולאחר מכן על "פצע/כיב/סדק" שנמצא בין אצבעות 4-5 באותה כף רגל מספר פעמים אצל מספר רופאים מתחומי רפואה שונים וקיבל טיפולים שונים שבסופו של דבר לא הביאו לריפוי הפצע. בהפניית רופא מטעם קופת החולים, בוצעה לתובע בדצמבר 2011 בדיקת דופלר עורקים, במכון הוסקולרי בבית החולים בני ציון בחיפה, שהראתה הפרעה בינונית עד קשה באספקת הדם לרגל ימין.  

7.         בהליך צנתור אבחנתי (אינגיוגרפיה) שבוצע ביום 16.6.02 בבית החולים, הודגמה תמונה המתאימה למחלת בירגר שמתבטאת במחלה של כלי דם דיסטלים (מחלת כלי דם קטנים) באותה הרגל. לאחר דיון משותף של צוות רופאים בבית החולים, הוחלט שאין מקום להתערבות כירורגית ווסקולרית רקונסטרוקטיבית וביום 19.6.02 עבר התובע כריתה של האצבע ה- 5 בכף רגל ימין וסימפטקטומיה מותנית לומברית. במסמכי בית החולים דווח על מהלך פעולה ואחריה ללא סיבוכים והתובע שוחרר לביתו ביום 23.6.02 עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל, להפסקת עישון מוחלטת והזמנה לביקורת במרפאת כירורגית כלי דם.

8.         בבדיקת מעקב במרפאה לכירורגיה כלי דם בבית החולים נמצא פצע ניתוחי תקין, רגל ימין חמה, מילוי נימי טוב ונמושו דפקים פימורליים ופופליטיאלים דו -צדדית. ביום 14.7.02 נבדק התובע בחדר המיון בבית החולים בגין כאבים באיזור כריתת האצבע. לאחר ייעוץ עם פרופ' הופמן, מנהל המחלקה לכירורגית כלי דם בבית החולים, ולאור ממצאי הצנתור האבחנתי מיוני 2002, הוחלט שאין מקום לבצע ניתוח שחזור. צילום של כף הרגל הדגים מעורבות של העצם ולתובע הומלץ על טיפול אורטופדי, אנטיביוטי ולשיכוך כאבים ומעקב במרפאת כלי דם. בימים 18.7.02, 21.7.02 ו- 24.7.02 מתועדים במסמכי קופת החולים ביקורים של התובע במסגרת המעקב לאחר כריתת האצבע, מתן טיפול אנטיביוטי ומשככי כאבים.

9.         ביום 24.7.02 נסע התובע, לטענתו, לביקור משפחתי באוקראינה. במהלך שהותו שם סבל התובע מכאבים קשים ברגלו הימנית בגינם פנה ביום 30.7.02 לחדר המיון בבית החולים באוקראינה. שם, נבדק התובע על ידי כירורג כלי דם שאיבחן אותו, כפי שנרשם, כסובל מפקקת חריפה בעורק הכסל מימין ואיסכמיה. הטיפול בבית החולים באוקראינה, שכלל מספר ניתוחים ברגל, הסתיים ביום 12.8.02 בקטיעה של רגל ימין מעל הברך.

10.       נכון לזמנים הרלוונטיים לתביעה ועד היום, התובע מעשן עישון כבד ומתמשך.

אחריות הנתבעות:

חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים בשאלת האחריות:

11.       התובע משתית את עילת התביעה נגד הנתבעות על חוות דעתו, מיום 5.9.07, של פרופ' א. בס, מנהל המחלקה לכירורגיה של כלי דם במרכז הרפואי "אסף הרופא". פרופ' בס יצא מנקודת הנחה כי רופאי הנתבעות לא העלו על דעתם את האפשרות שהבעיה באצבע 5 בכף הרגל מקורה בפגיעה באספקת הדם, לא ביצעו בדיקות בסיסיות כמו בדיקת הדפקים ברגל והסתפקו באבחנות שונות- כמו פטריה, זיהום ודלקת- תוך התעלמות מנתוני היסוד של התובע - עישון, כולסטרול גבוה ומשקל עודף. פרופ' בס הניח עוד כי גם כשבוצעה לתובע בדיקת דופלר, שהראתה לדבריו מחלה משמעותית ברגל ימין, ממצאי הבדיקה לא זכו להתייחסות של גורם כלשהו מטעם הנתבעות במשך חודשים והתנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרט הרפואי המקובל. 

12.       לשיטתו, לו הייתה מאובחנת מחלת כלי הדם אצל התובע בתחילת התהליך, בעת שביצע את הבדיקות בקופת החולים והצוות הרפואי היה מנחה אותו להפסיק לעשן, ניתן היה לבצע ניתוח טיפולי שמטרתו ניתוק עצבי, מבלי שהיה צורך בכריתת האצבע. הפצע היה מבריא והרגל הייתה נשמרת עד היום. פרופ' בס הוסיף כי גם לאחר ביצוע כריתת האצבע ביצעו בביה"ח את טיפול הניתוק העיצבי (ה"סימפטקטומיה"), בבית החולים לא נעשה ניסיון לריפוי הגדם באמצעים נוספים- כמו מתן טיפול בתא לחץ,  עירוי של פרוסטגלנדינים, וואקום או הטרייה ביולוגית- והתובע נשלח לביתו תוך טיפול באנטיביוטיקה, נוגדי דלקת ומשככי כאבים. לדעתו הגדם המזוהם גרם להתפשטות הזיהום במעלה הרגל והביא לקטיעתה בבית החולים באוקראינה.